החלטה בתיק ת"א 4845-09

בקשתן של התובעות שאפסול את עצמי מהמשך שמיעתה של התובענה נדחית, מהטעמים שיובאו להלן.

הבקשה הוגשה ביום 12.12.2011 ובהתאם להחלטה מאותו יום, היה על הנתבע להגיב לבקשה עד יום 25.12.2011. משלא הוגשה תגובתו עד היום (26.12.2011), ניתנת ההחלטה ללא תגובת הנתבע.

נושא התביעה ועיקרי העובדות הצריכות להחלטה

2.         התובעות, בעלות נכס שהושכר לנתבע, הגישו תביעה לפינויו מהנכס ולסילוק ידו. לטענתן, הנתבע אינו דייר מוגן, ומשהסתיימה תקופת השכירות על-פי הסכם השכירות, עליו לפנות את הנכס. לחלופין לטענתן, מתקיימות עילות המצדיקות את פינויו מהנכס, שהן: היעדר תשלום דמי שכירות, נטישת הנכס וביצוע שינויים בו.

לתביעה הנדונה קדמה תביעה נוספת שהגישו התובעות נגד הנתבע לבית משפט זה (ת"א 22884/00), ובפסק הדין שניתן בתביעה זו ביום 20.4.2006 (על-ידי כבוד השופט משה בר-עם), נקבע שהנתבע הוא דייר מוגן בנכס (להלן - פסק הדין הראשון). לפיכך לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שלכאורה, קם מעשה בית-דין (השתק פלוגתה) בעניין שאלת מעמדו של הנתבע בנכס. למרות זאת טענו התובעות, שפסק הדין אינו מקים מעשה בית-דין מאחר שניתן על סמך מצג של תרמית שהוצג לבית המשפט באמצעות מסמכים מזויפים ועדויות שקר. בנסיבות אלו, כך טענו התובעות, על בית המשפט לשוב ולהידרש לשאלת מעמדו של הנתבע בנכס במסגרת התביעה הנדונה, ולטענתן, לנוכח אותה תרמית, אף לקבל את טענתן כי הנתבע אינו דייר מוגן.

3.         לשאלתי בקדם המשפט הראשון, שהתקיים לפניי בתובענה ביום 25.10.2011, השיבו הצדדים שטענת מעשה בית-דין טרם הוכרעה (זאת למרות שהטענה נטענה עוד בכתב ההגנה הראשון שהגיש הנתבע, קודם לתיקון כתב התביעה, והגם שלקדם המשפט שהתקיים לפניי קדמו שבעה קדמי-משפט בפני שופט אחר). מאחר שבא-כוחן של התובעות ביקש להשלים את טענותיו בכתב, נקבעו מועדים להגשת טענות הצדדים בכתב. התובעות הגישו את טענותיהן ביום 15.11.2011 ותשובת הנתבע הוגשה ביום 27.11.2011. ביום 28.11.2011 ניתנה ההחלטה, שבעקבותיה הוגשה בקשת הפסלות הנדונה (להלן - ההחלטה).

4.         לאחר דיון בטענות הצדדים נקבע בהחלטה שקביעת בית המשפט בפסק הדין הראשון, שלפיה הנתבע הוא דייר מוגן בנכס, מקימה מעשה בית-דין במובן של השתק פלוגתה. לפיכך, עניין זה אינו יכול עוד להתברר במסגרת התובענה הנדונה.

לאחר מסקנה זו, תחת הכותרת "סיכום והחלטה בעניין המשך בירור התובענה", הובאו הדברים שלטענת התובעות מקימים את עילת הפסלות. נביא את הדברים במלואם, תוך הוספת הדגשות, אשר לא הופיעו בהחלטה המקורית (פסקאות 14-13 בהחלטה):

"13.       לאור התוצאה שאליה הגענו, כי דינה של התביעה, ככל שהיא מתייחסת לטענה שהנתבע אינו דייר מוגן להידחות, וזאת כאמור, מחמת השתק פלוגתה בשאלה זו, נותרת השאלה אם קמה לנתבעות עילת פינוי, המצדיקה לפנות את הנתבע מן הנכס.

התובעות כאמור, טענו שמתקיימות שלוש עילות פינוי, כולן או חלקן, וכי די בקיומה של אחת מהן, כדי להצדיק את פינוי הנתבע מהנכס.

בעניין זה , ומבלי לנקוט עמדה בשלב זה ביחס לאף אחת מן הטענות, ראוי לתת את הדעת לעיקרי טענותיו של הנתבע ביחס לכל אחת מאותן שלוש עילות פינוי, שלטענת התובעות מתקיימות.

(1)       בעניין טענת אי תשלום דמי שכירות מאז שנת 1998, טען הנתבע, כי בשל סירובן של התובעות להכיר בהיותו דייר מוגן, הן גם סירבו לקבל מידיו את דמי השכירות. מטעם זה הפקיד את מלוא הסכום בגין דמי השכירות המתייחס לתקופה שמשנת 1998 ועד סוף שנת 2009 בקופת בית המשפט. זאת חרף טענתו כי חלה התיישנות ביחס לחלק מן התקופה.

מאחר שעתה לא יכולה עוד להיות מחלוקת שהנתבע הוא דייר מוגן, ומאחר שהפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט, הרי שלכאורה, נופלת הטענה באשר לאי תשלום דמי השכירות.

(2)       באשר לטענה שהנתבע זנח את הנכס ונטש אותו, שלא מתוך כוונה לחזור אליו, נראה לכאורה, שאין מחלוקת שהנתבע ממשיך להתגורר בנכס. מה גם שנציגים מטעם התובעות ביקרו בנכס, ובנסיבות אלו, לא ברור כיצד יבססו התובעות את טענתן, שהנתבע זנח ונטש את הנכס.

(3)       הטענה בדבר שיפוצים בנכס, נסמכת על ביקור שערכו נציגי התובעות בנכס, שבו נוכחו לראות שהנתבע בנה בחצר הנכס והוסיף מטבחון ושירותים. טענת הנתבע בעניין זה, כי אין בידי התובעות ראיות באשר למצב הנכס בעת כניסתו אליו, ומאחר שהוא החזיק בו במהלך כארבעים השנים האחרונות, הן גם לא יוכלו להראות כי אמנם נעשו שיפוצים במידה הדרושה להקים עילת פינוי. נראה שהתובעות אכן לא הצביעו על מסמך או ראייה שיש ברשותן כדי להוכיח את טענתן , ולפיכך לעת הזו ובטרם נשמעו הראיות בעניין זה, לא ברור כיצד תוכח.

14.        בנסיבות אלו, והגם שאין בהערות אלו כדי להוות קביעת ממצאים או גיבוש עמדה באשר לתוצאות ההליך, שכן כאמור, טרם נשמעו הראיות, נראה שמוטב שהתובעות ישובו ויבחנו את עמדתן באשר להמשך ניהול התביעה.

הודעת התובעות באשר לשאלת המשך ניהול התביעה תוגש לכל המאוחר עד יום 29.12.2011".

בקשת הפסלות ונימוקי דחייתה

5.         טענת התובעות בבקשה לפסילתי מהמשך שמיעת התביעה בתמצית היא (כאמור בסעיף 2 בבקשה), שבאמור ב"סעיפים 15-13" (הגם שאין בהחלטה פסקה 15), "בית המשפט הנכבד הביע באופן חריג, בגוף ההחלטה, את עמדתו ודעתו הנחרצת, בעניין עילות התביעה 'החדשות' שלא נדונו בפסק-דינו של כב' השופט בר-עם בת"א ... וזאת ללא כל בקשה מטעם הנתבע ואף בניגוד להחלטה מיום 15.10.2011 שבה נתבקשו התובעות להתייחס אך ורק לסוגיית 'מעשה בי-דין' בזיקה לשאלת הדיירות המוגנת ופסק הדין של השופט בר-עם" (יוער, שהמינוח הנכון הוא "מעשה בית-דין", להבדיל מ"כתבי בי-דין").